השוואה בין חישוב כמות חלפים לפי "זמינות החלפים במחסן" לבין "זמינות קוו היצור"

כמעט ברוב המפעלים שבהם אני מבקר חישוב החלפים נעשה עבור זמינות החלפים במחסן, האם זה נכון

בחישוב חלפים צריך להפריד בין שני סוגי אירגונים:

1. אירגון העוסק במתן שירות תיקונים למוצרים במסגרת אחריות יצרן כגון: חברת ניופאן, אלקטרה, יונדאי ואחרים.
2. מפעל המיצר תוצרת כגון: מזון, משקאות, קפה, מכוניות, תרופות, בנזין ואחרים.

עבור אירגון מסוג 1, מה שמעניין אותנו זה שברגע שיגיע לקוח עם מוצר מקולקל ונצטרך לתקן, החלק יהיה במחסן. על מנת לא למלא את המחסן בחלפים ולחכות שיצרכו אותם, אנו אומרים שמספיק לנו בהסתברות של בערך 90% שהחלק יהיה במחסן כשנצטרך אותו. במידה והחלק חסר אנחנו מזמינים חדש מהיצרן המקורי. זה עלול לקחת זמן אך בשום אופן נותן השירות לא נקנס אם החלק איננו ואנו נאלצים להמתין ימים ואפילו שבועות עד שהוא יגיע. ה"עונש" היחיד של נותן השירות הוא מקום האחסנה של המוצר התקול עד שיתקבל החלק החדש.

עבור אירגון מסוג 2, אם יש תקלה בקוו היצור ואנו חייבים להחליף חלק תקול, אז קוו היצור לא מייצר תפוקה בזמן ההשבתה. כתוצאה מכן מפסיד היצרן זמן יצור וכמות המוצרים המיוצרת קטנה יותר. כאן נקנס היצרן באופן ישיר ע"י הפסד כספי ולפעמים ניכר.

באופן מסורתי חישוב חלפים עושה שימוש בנוסחאת פואסון שהיא לולאת חישוב מתמתית המחשבת את מספר הלולאות עד שהשגיאה קטנה, במקרה שלנו 10%. מספר לולאות החישוב הם כמות החלפים הדרושה. שיטה זאת נקראת שיטת פואסון או במונח יותר נכון  Sparing to Confidence) S2C). כלומר חישוב חלקים הלוקח בחשבון את זמינות החלק במחסן. למשל ב-90% מהמקרים נמצא חלק במחסן וב-10% מהמקרים לא נמצא.

חישוב זה נכון רק לאירגון מסוג 1 ולא מסוג 2.

טעות נפוצה מאוד וגם ע"י אירגונים גדולים מאוד ומכובדים היא להשתמש בנוסאת פואסון עבור אירגונים מסוג 2.

למעשה עבור אירגונים מסוג 2, צריך להשתמש בשיטת Sparing to Availability) S2A). וזה אומר שכמות החלקים במחסן צריכה לספק את זמינות קוו היצור ולא את המחסן.

כאמור אירגונים מסוג 2, המשתמשים בשיטת הפואסון מפסידים פעמיים, כמות החלפים במחסן תמיד תהיה גדולה יותר מהנדרש (עלות כספית מיותרת) ומצד שני הזמינות של קוו היצור תמיד קטנה יותר וזאת בגלל שעבור החלפים הקריטיים יש פחות במחסן (וכאן ההפסד הוא בשעות השבתה הגורמות לאיבוד יכולת יצור).

יש עוד פרמטר חשוב מאוד שצריך לקחת בחשבון עבור חישוב החלפים וזה האם החלק הוא שפיץ (ניתן לתיקון) או לא (ואז צריך לקנות חלפים חדשים). לצורך כך יש להשתמש באנליזה הנקראת (LORO (Level of Repair Optimization, שהיא אנליזת רמות אחזקה. כתוצאה מכך עבור חלק שפיץ נצטרך כמות חלפים מסויימת וקטנה על מנת למלא את ה- Pipe-line בחלפים ואז כאשר חלק מתקלקל מושכים מהמחסן חלק תקין, את החלק התקול שולחים לתיקון ואחר כך מחזירים אותו חזרה למחסן. חלפים לא שפיצים, כלומר נצרכים, צריכים להזמין באופן קבוע.

שימוש נכון במודל S2A או S2C  וב- LORO  יביאו חסכון מוכח של 30% בעלות האחזקה של האירגון.

למעשה חישוב אופטימלי של חלפים יגרום לכך שהמחסן ריק כמעט תמיד והחלפים יגיעו רגע לפני שצריך אותם.

כמובן שלצורך כך נדרש גם להגדיר קונספט אחזקה לאחזקה מתקנת, מונעת וחזוייה.

שילוב של כל האלמנטים האלו יוזילו משמעותית את עלות האחזקה.

למעשה בכל המפעלים שפגשתי אף אחד לא מישם את מערכות ה- (ERP   (Asset Management  כראוי, כך שכל מערך רישום הנתונים לא יעיל ואינו מוכן לשלב הבא של האופטימיזציה.

כל מערכות ה-ERP מחשבות את כמות החלפים בשיטת פואסון ועל פי קצב התקלות הממוצע, דבר שמוביל תמיד לעליה בהוצאות האחזקה מבלי לדעת היכן ואיך ניתן לחסוך.