בטיחות בנסיעה

לפני כשלושים שנה באחת מנסיעותי הראשונות לגרמניה נהגתי ברכב באחד מהכבישים המהירים עם 5 נתיבים, אני נסעתי בנתיב הרביעי והשארתי את הנתיב החמישי לטייסים.

לפתע ראיתי תמרור שחמשת הנתיבים הופכים לשני נתיבים עוד כ-5 ק"מ.

כישראלי עם תרבות הנהיגה שלנו, כאשר עדיין לא למדתי את התרבויות הזרות ובמיוחד את הגרמנית, חשבתי בליבי נמשיך ליסוע עד הנקודה שבה יהיו שני נתיבים ואז אכנס (או ליתר דיוק אדחף) לנתיב השני.

אחרי נסיעה של כשני ק"מ ראיתי שכל המכוניות מסודרות ונוסעות בנתיב הראשון והשני.

עברתי לנתיב השלישי כאשר המכוניות המסודרות בנתיב הראשון והשני נוסעות כ 120 קמ"ש, קצת יותר מהר ממה שנסעתי, עדיין המשכתי ליסוע בנתיב השלישי אך מייד חשבתי איך אדחף לתוך שיירה שנוסעת 120 קמ"ש, בטח תקרה תאונה וממש התחלתי לחשוש והאטתי את מהירות הנסיעה.

כאשר לא היתה לי ברירה אלא להמשיך לכיוון השדה או להדחף ימינה, הפעלתי את האיתות בתקווה לנס ושלא יצפרו לי ושיתנו לי להכנס.

להפתעתי הגמורה ( בארץ הייתי מקבל צרור צפירות וברכות מכל הנהגים מסביב שלא לדבר על סכנה מוחשית לתאונה) החלו כל הנהגים בנתיב הימיני להאט ללא צפירות ונתנו לי מרחב מתאים להכנס בבטחה.

הייתי המום לגמרי (תזכרו זה היה לפני כ 30 שנה בראשית נסיעותי בחול).

בערב הוזמנתי ע"י המארח הגרמני שהיה מנהל בכיר במפעל הייטק גדול לפאב. אחרי מספר בירות שראיתי שהמארח שמח וטוב לבב, (אני שתיתי בעיקר מים ותה) החלטתי להעיז ולשאול אותו " מדוע הנהגים נתנו לי להכנס ככה בקלות ללא גידופים וצפירות", ואז הוא ענה לי עדיין ברוח הבירות "אם אתה חסר אחריות ומסכן את חייך אנחנו לא מוכנים לסכן את חיינו ולכן ניתן לך להכנס בביטחה, והרי החיים שלנו חשובים ולמה לסכן אותם, ממילא נפסיד אולי שניה אחת אבל הנסיעה תהיה בטוחה והכי חשוב רגועה, אין לנו משחקי אגו ואין לנו צורך להראות מי יותר קשוח".

באותו ערב הבנתי כמה תרבות הנהיגה שלנו שונה.

עד היום כאשר אני חוזר מחו"ל לוקח לי כמה ימים להתרגל למצב "ברומא תיסע כרומאי".  למרות זאת, כשאני רואה רכב מאותת ומנסה להכנס למסלול שלי אני מאפשר לו כניסה בטוחה ולא חושב איזה פרייר אני שהוא נדחף לי.

באחד הבלוגים הבאים אספר על איך נוצרים פקקי תנועה מיותרים.